פסק-דין בתיק דמ"ש 44949-10-11

1.         התובעת  הגישה  תביעה  לתשלום  פיצויי  פיטורים,  פיצויי  הלנת  פיצויי  פיטורים,  פדיון  חופשה  שנתית,  פדיון  דמי  הבראה  ,  תמורת  הודעה  מוקדמת  ופיצוי  בגין  אי  הפרשות  לקופת  גמל.

העובדות  הרלוונטיות  לתביעה

2.         התובעת  עבדה  בחברת  "אליל  2000"  בבאר  שבע  כטלפנית  ואחראית  משמרת  החל  מיום  28/6/07  (להלן:  " המעביד  הקודם")

3.         הנתבע  הינו  עוסק  מורשה  של  עסק  בשם  "גרמס  שיווק  וניהול".

4.         ביום  1/10/10  התחלפו  המעסיקים  במקום  עבודתה  של  התובעת  והנתבע  הפך  למעסיקה  החדש  של  התובעת  באותו  מקום  עבודה  ועבדה  עד  ליום  19/7/11  עת  פוטרה,  היינו  לאחר  עבור  9  חודשים. 

5.         התובעת  הועסקה  על  ידי  הנתבע  במשרה  בת  5  שעות  ,  6  ימים  בשבוע  לפי  שכר  שעתי  בסך  22  ש"ח  לשעה.  שכרה  הממוצע  של  התובעת  עמד  על  סך  של  2,700  ש"ח. 

6.         אכן  התובעת  פוטרה  על  ידי  הנתבע  ביום  19/7/11.  מכתב  הפיטורים  נמסר  לה  בפועל  ביום  24/7/11  אולם  מחמת  טעויות  בפרטים  שצוינו  בו,  רק  ביום  11/9/11  קיבלה  התובעת  מכתב  פיטורים  מתוקן. 

תמצית  טענות  התובעת

7.         התובעת  טוענת  כי  פוטרה  מעבודתה  על  ידי  הנתבע  אך  לא  שולמו  לה  פיצויי  פיטורים,  חרף  וותקה  במקום  העבודה. 

נטען  כי  עם  חילופי  המעסיקים  התובעת  חתמה  על  מסמך  שנערך  על  ידי  הנתבע  ובו  צוין  באופן  מפורש  כי  כל  זכויות  התובעת  במקום  עבודתה  יישמרו,  לרבות  וותקה  (נספח  ב'  לכתב  התביעה). 

8.         לפיכך  טוענת  התובעת  כי  זכאית  לפיצויי  פיטורים  בגין  כל  תקופת  עבודתה  באותו  מקום  עבודה  ובסך  של  11,025  ש"ח. 

9.         עוד  נטען  כי  התובעת  פוטרה  מעבודתה  לאלתר  וללא  הודעה  מוקדמת.  התובעת  אף  נאלצה  לכתת  רגליה  אל  הנתבע  מספר  פעמים  על  מנת  לקבל  מכתב  פיטורים  מתוקן  ולפיכך  תובעת  תמורת  הודעה  מוקדמת  בסך  2,700  ש"ח. 

10.        לטענת  התובעת,  הנתבע  ניכה  משכרה  הפרשות  לקופת  גמל  אולם  אלה  לא  הועברו  לקרן  הפנסיה  והנתבע  אף  לא  הפריש  את  חלקו  על  פי  חוק  לפיכך  תובעת  פיצוי  בגין  אי  הפרשות  לקופת  גמל  ובסך  של  2,484  ש"ח. 

11.        הנתבע  לא  שילם  לתובעת  במשך  תקופת  העסקתה  אצלו  דמי  הבראה,  לפיכך  זכאית  לפדיון  דמי  הבראה  ובסך  של  1,755  ש"ח.

12.        התובעת  טוענת  כי  זכאית  לפדיון  ימי  חופשה  שנצברו  לזכותה  במהלך  תקופת  עבודתה  אצל  הנתבע.  על  פי  תלושי  שכרה  של  התובעת  נצברו  לטובתה  6  ימי  חופשה  ולפיכך  זכאית  לפדיון  חופשה  שנתית  ובסך  של  660  ש"ח. 

תמצית  טענות  הנתבע

13.        הנתבע  הודה  בכתב  הגנתו  כי  התובעת  זכאית  לתשלום  פדיון  חופשה  שנתית,  דמי  הבראה  ופיצוי  בגין  אי  הפרשות  לקופת  גמל  בגין  תקופת  העסקתה  אצלו  בלבד  ,  היינו  מיום  1/10/10  ועד  ליום  19/7/11.  יצוין  כי  תביעתה  של  התובעת  ברכיבים  אלה  מתייחסת  רק  לתקופת  העסקתה  אצל  הנתבע  ולא  אצל  המעביד  הקודם. 

14.        הנתבע  חלק  על  זכאותה  לקבלת  פיצוי  פיטורים  שכן  לטענתו  לא  בקשה  תשלומם  מהמעביד  הקודם  ואין  לה  אלא  להלין  על  עצמה.  עוד  טען  כי  עם  חילופי  המעסיקים  במקום  עבודתה  של  התובעת,  הוצע  לה  להמשיך  ולעבוד  באותו  מקום  עבודה  אצל  הנתבע  תוך  שמירה  על  רציפות  זכויותיה  ולשם  כך  הוכן  חוזה  ההעסקה,  אולם  התובעת  סירבה  לחתום  על  חוזה  העבודה  ורצתה  לתבוע  פיצויי  פיטורים  ממעסיקה  הראשון.  נטען  כי  ניתנה  לעובדים  האפשרות  לבחור  בין  המשך  העסקה  באותו  מקום  עבודה  תוך  שמירה  על  רצף  זכויות  לבין  העברה  למקום  עבודה  אחר.  התובעת  סירבה  לחתום  על  המסמך  השומר  על  רציפות  העסקתה  ולפיכך  אינה  זכאית  היום,  בשים  לב  לתקופת  עבודתה  אצל  הנתבע  לפיצויי  פיטורים.

דיון  והכרעה